קשיי שיום ושליפה

"שיום" הוא מושג בולט בקליניקה של קלינאי התקשורת. הכוונה היא ליכולת לתת שם (תווית מילולית) לפריט כלשהו. באנגלית יכולת זו קרויה  naming, מן המילה name. היכולת לשיים או לתת שם, קרויה גם "שליפת מילים" או "דליית מילים". הכוונה של המושגים הללו דומה – יכולת "להוציא" מילים מוכרות מן הזיכרון שלנו על מנת להשתמש בהן.

יכולת שיום הינה מיומנות התפתחותית. הן דיוק השיום והן מהירותו, הולכים ומבשילים עם העלייה בגיל. יכולת השיום תלויה ביכולות אחרות, כגון קיום המילה באוצר המילים של הדובר (ידע והיכרות עם המילה), טווח זיכרון תקין, קשב, תפישה.

שיום הוא פעולה חשובה בחיי היום-יום שלנו ושימושית ביותר. הרי בכל רגע נתון בו אנחנו מדברים, עלינו לשלוף מילים המצויות במאגר הזיכרון שלנו, ולהשתמש בהן. ילד או מבוגר בעל קשיי שיום או קשיי שליפה, מתקשה לעשות זאת. דיבורו לא רציף, לא קולח, לא רהוט. הוא משתמש במילים כלליות ואומר "זה", "הוא", "הדבר הזה" (בשפה מקצועית הדבר קרוי "דיבור סחור-סחור"). הוא שולף מילים לא נכונות, כאלו בעלות דמיון מושגי למילה שאינה נשלפת ("כסא" במקום "ספסל"), או בעלות דמיון צלילי (במקום "קוף" יאמר "כוס"). "אני לא זוכר", "אני לא יודע", "שכחתי", שימוש בג'סטות (סימון המילה ב"שפת גוף") אף הן תגובות שכיחות.

קשיי שיום עשויים להיות בעלי מקור התפתחותי (מולד), או נרכש (שהופיע לאחר אירוע מסוים, כגון חבלת ראש, מחלה נוירולוגית).

באבחון שפה, קלינאי התקשורת מעריכים את יכולת השיום והשליפה בכמה אמצעים. ניתן לבדוק יכולת שיום כתגובה להצגת חפצים שונים, תמונות, אותיות ומספרים. מעניין כי לא תמיד ביצועי השיום של הנבדק זהים לכל סוגי הגירויים המוצגים בפניו. מטלות נוספות הבודקות יכולת שיום הן השלמה של משפט (שכבתי במיטה והתכסיתי ב___), מתן הגדרה (איזה פרי הוא צהוב והקוף אוכל אותו?), מטלה הקרויה "שטף מילולי" (תאמר לי הכי הרבה שמות של פירות, או תאמר לי הכי הרבה מילים שמתחילות ב-ש). ניתן גם לבדוק יכולת הקרויה "שיום אוטומטי מהיר" (RAN – Rapid Automatic Naming).

בטיפול שפה של קלינאי תקשורת מנסים להקל על הקשיים בשליפה, ועוזרים למטופל לרכוש כלים לפיצוי על קשייו. הטיפול כולל עבודה על שני מישורים עיקריים: 
• שיפור יכולת המודעות הפונולוגית. הכוונה היא המודעות והידע הקיימים לצלילי השפה המרכיבים את המילים. למשל, עם ילד בעל קשיי שיום אעבוד על שליפה של מילים לפי ההברה הראשונה שלהן ("בוא נגיד מילים שמתחילות ב-מׇ"), לפי ההברה האחרונה ("בוא נגיד מילים שנגמרות ב-רון"), לפי צליל מסוים ("מילים שיש להן ל' באמצע"). 
• חיזוק ה"מילון הפנימי", העשרה והרחבה של אוצר המילים והמושגים, וחיזוק הקשרים האסוציאטיביים הקיימים בין המילים. למשל, כדי לשפר את יכולת השליפה של המילה "שולחן", אדבר עם הילד על רהיטים, כיסאות, מיטות, נגר, פטיש, אוכל, ציור, מפה, רגליים, עגול, מרובע ועוד. חיזוק הקשרים של המילה "שולחן" למילים ולמושגים אחרים, מעמיק את רמת העיבוד של המילה בזיכרון, ומשפר את נגישותה וזמינותה לשליפה. כדאי גם ללמד את הילד לתת הגדרה ולהסביר לאיזו מילה הוא מתכוון במקרה של קושי לשלוף אותה.