חוסר שטף (גמגום) בגיל הרך

אחת התופעות המעניינות והמסקרנות בתחום השפה והדיבור היא גמגום. התופעה מוכרת מזה שנים (משה היה "כבד פה וכבד לשון"), ולמרות שהיא מהווה מטרה למחקרים רבים, עדיין לא ברור מהו המקור והגורם לה. כ-1% מן המבוגרים מגמגמים, והתופעה נפוצה יותר בקרב גברים לעומת נשים.

גמגום עשוי להופיע באופן זמני אצל ילדים צעירים (בגילאי שנתיים וחצי-שלוש), כחלק מן ההתפתחות השפתית הנורמאלית. תופעה זו, הקיימת אצל כ-5% מן הילדים, מכונה "חוסר שטף התפתחותי". חוסר השטף עשוי להימשך מספר חודשים (אפילו עד שנה), והוא תנודתי ומשתנה באופיו. במרבית המקרים (70-90%) חוסר השטף חולף לחלוטין, ואינו מצריך התערבות טיפולית.

עם זאת, קשה להתעלם ולא לעשות דבר בזמן שיחה עם ילד מגמגם. קיימים כמה עקרונות תקשורתיים, שהקפדה עליהם יכולה לסייע לילד לשפר את שטף הדיבור שלו. אני מכנה את שלושת הנקודות החשובות ביותר בשם שלושת ה-ש':
• שהות – האטה של קצב הדיבור מסייעת להשגת דיבור שוטף יותר. ולכן, כדאי להשהות ולהאט את קצב הדיבור שלנו במהלך השיחה עם הילד. אם אני אדבר יותר לאט, הילד יאט אף הוא את קצב הדיבור שלו, באופן בלתי מודע ובלתי מכוון, ודיבורו יהיה קולח יותר.
• שקט – הורדה של עוצמת הקול תורמת אף היא לשטף. במהלך השיחה עם הילד, אשתדל להוריד את עוצמת הקול שלי, ולדבר בקול חלש ורך. הילד באופן טבעי יחקה סגנון דיבור "רגוע" זה, יוריד אף הוא את העוצמה ויוכל לדבר באופן שוטף יותר.
• שפה פשוטה – הקלה והפחתה של ה"עומס" השפתי. פעמים רבות הגמגום מחמיר כאשר הילד נדרש לדבר בשפה "גבוהה", לייצר משפטים ארוכים ומורכבים. לכן כאשר יש הילד נמצא בעיצומה של תקופה בה הדיבור אינו שוטף, כדאי לדבר עמו במשפטים קצרים ופשוטים יותר, ולא לדרוש ממנו לספר ולהרחיב. לא לשאול שאלות מסובכות הדורשות תשובות מורכבות, אלא לשאול שאלות פשוטות ו"סגורות" (במקום "מה תרצה ללבוש?" לשאול "רוצה את החולצה האדומה או הלבנה?").

כדאי להקפיד של שימוש בשלושת ה-ש' בזמן תקשורת ודו-שיח עם הילד, ובעיקר ברגעים בהם השטף שלו פחות  טוב והוא מרבה להיתקע. נקודות נוספות שעשויות לעזור הן:
• ס ב ל נ ו ת – יצירת אוירה מקבלת ונעימה בזמן השיחה, לתת לילד זמן, להאזין ולהקשיב בתשומת לב, לשמור על קשר עין, ולא לשדר לחץ ומתח. הדבר יאפשר לילד לארגן את המסר אותו הוא רוצה לומר.
• להתייחס לתוכן של דברי הילד (מה אמר) ולא לצורה (איך אמר זאת).
• להשתדל להימנע מראש ממצבים בהם יש נטייה לגמגום רב. אם בדיבור בפני אנשים זרים יש לילד נטייה להיתקע, כדאי להפחית את המצבים הללו, ולא לדרוש מן הילד לדבר עם חברה של אמא שאינו מכיר..

במידה וחוסר השטף אינו חולף ובמשך מספר שבועות אין כל הטבה ושיפור בשטף הדיבור, כדאי לפנות לאבחון וייעוץ של קלינאי תקשורת.