דיספרקסיה ורבלית התפתחותית

האם הילד שלך התחיל לדבר מאוחר? האם הוא מדבר מעט מאד – אומר רק מילים בודדות או מעט צלילים? האם המילים שלו משובשות ולא ברורות? – אם התשובה לשאלות הללו היא חיובית, ייתכן שמדובר בלקות שפתית הקרויה דיספרקסיה, או בשמה המלא דיספרקסיה ורבלית התפתחותית (Developmental verbal dyspraxia)

המילה דיספרקסיה מורכבת משני חלקים: דיס = קושי, פרקסיס = תכנון. הכוונה היא לקושי של אזורי השפה במוח לתכנן באופן מדויק את רצף הדיבור. ילדים הסובלים מדיספרסיה הם לרב בעלי יכולת טובה של הבנת שפה, והם תקשורתיים מאד. אין להם בעיה מוטורית בשרירים של הפה (חולשה של השרירים או שיתוק). הקושי שלהם הוא ביכולת של אזורים מסוימים במוח לשלוח את הפקודות המתאימות שיניעו את שרירי אברי ההיגוי (שפתיים, לחיים, לשון, חך, מיתרי הקול) בצורה מתואמת ומדויקת להיווצרות דיבור.

הדיספרקסיה יכולה להיות קשורה לתיכנון תנועות הדיבור בלבד, או לתיכנון אוראלי כללי (ואז עשויים להיות גם קשיי אכילה ובליעה, ריור רב). אצל חלק מן הילדים הקושי התיכנוני קיים בתחומים נוספים, כגון תנועות של הגוף (ולא רק של הפה).

סימנים מחשידים לקיומה של דיספרקסיה אצל פעוטות (גילאי שנתיים-שלוש)
o  אצל תינוקות – מעט מילמול, המילמול אינו מגוון (אינו מכיל מגוון של צלילים)
o  הילד אומר את המילים הראשונות באיחור, וחסרים בהן צלילים ("מה" במקום אמא)
o  קיים מגוון מצומצם של עיצורים
o יש קושי לשלב צלילים והברות ביחד (הילד כן אומר "נה", אך לא מצליח לומר "ננה")
o  הילד מחליף או משמיט צלילים והברות במילים בתדירות רבה
o  הדיבור אינו מובן

אצל ילדים גדולים יותר (גילאי 4-5)
o  הדיבור מכיל שיבושי היגוי לא עקביים (למשל, מצליח לומר את הצליל ר' במילה "קיר", אך לא במילה "פרה", פעם אומר "שולחן" ופעם אחרת אומר "שוחן")
o  הבנת השפה טובה באופן משמעותי מהדיבור
o  קיים קושי לחקות מילים
o  הילד נראה כמהסס ו"מחפש" בזמן הדיבור, חסר קואורדינציה באזור הפה
o  ככל שהאורך של המילה או המשפט עולה – כך הילד פחות ברור (מתקשה במילים ארוכות לעומת קצרות, מתקשה במשפטים ארוכים לעומת קצרים)
o  לפעמים יש קושי בתיאום של הנשימה והדיבור, ותחושה ש"נגמר לילד האוויר" באמצע המשפט

איבחון וטיפול
איבחון הבעיה מתבצע ע"י קלינאי תקשורת, מרפאה בעיסוק, או רופא התפתחותי. האיבחון מבוסס על קריטריונים התנהגותיים (דהיינו, הערכה תפקודית של הילד ביחס לבני גילו). בבדיקות אובייקטיביות (כגון בדיקות דם, צילומי רנטגן, אולטרא סאונד או בדיקות הדמייה אחרות) לא יימצאו כל ממצאים חשודים.

במידה וניתנה אבחנה של דיספרקסיה, קיימת חשיבות רבה למתן טיפול מוקדם ואינטנסיבי. כאשר הדיספרקסיה קשורה לדיבור בלבד, הטיפול יינתן ע"י קלינאית תקשורת. לרב ניתן טיפול בתדירות גבוהה – פעמיים ואפילו שלוש פעמים בשבוע. הטיפול מבוסס על תירגול היררכי של הפקת צלילים, הברות ומילים, בהתאם ליכולות הילד. כמו כן, ניתנים תרגילים לשיפור היכולת המוטורית של השרירים באזור הפה (למשל, נשיפה על נר או שתייה מקש המחזקים את השפתיים). חלק מהילדים יופנו לגנים שפתיים, שם יוכלו לקבל תגבור שפתי יומיומי. במקרים שבהם הלקות התכנונית רחבה יותר, תיכנס לתמונה גם מרפאה בעיסוק או פיזיותרפיסטית. ילדים רבים מטופלים בהתעמלות טיפולית, שחייה, רכיבה ופעילויות אחרות שמשפרות את היכולות המוטוריות שלהם, ואת יכולות הארגון והתכנון.

חשוב לציין כי ההפרעה היא התפתחותית באופייה, ולרב ביטוייה חמור יותר בגילאים הרכים אך משתפר עם העלייה בגיל ועם ההבשלה של אזורי המח הרלוונטיים.