שאלות נפוצות בנושא תקשורת

בקרב ילדים רבים התפתחות השפה איטית ומעוכבת, והם "מתחילים לדבר מאוחר". ילדים אלו מתקשרים היטב בשפה לא-מילולית (סימנים וג'סטות, הבעות פנים, שפת גוף). לעומת זאת, כאשר קיימת הפרעת תקשורת, הילד אינו מתקשר כרגיל (גם לא באמצעים לא-מילוליים), הוא מעדיף לשחק לבד, אינו משתף את האחר במשחק, אינו יוזם פניה אל האחר ואינו נעזר בו לפתרון בעיות, לעתים קשר העין שלו לקוי.
Pervasive Developmental Disorder, כלומר הפרעת התפתחות נרחבת. כיום לא מקובל להשתמש בסיווג זה, אלא באבחנה הכללית יותר "רצף האוטיזם". השם PDD התייחס לקבוצה של הפרעות המופיעות בגיל הרך, משתנות במידת חומרתן, ומאופיינות בפגיעה בכל תחומי ההתפתחות של הילד. בולטת בעיקר פגיעה ביכולות התקשורתיות (הן תקשורת מילולית והן לא-מילולית), ונלוות אליה פגיעה ביכולות השפתיות (הבנה והפקה של השפה), ביכולות הקוגניטיביות (חשיבה), בתפקודים התחושתיים (שמיעה, תחושה, ראייה), ובהתפתחות הרגשית של הילד. עשויים להופיע גם קשיים בתחום המוטוריקה (הגסה ו/או העדינה).
הסימנים הראשונים להופעת הפרעה התפתחותית נרחבת עשויים להופיע כבר בחודשי חייו הראשונים של הילד (העדר עניין בקשר ובתקשורת עם ההורים והמטפלים הקרובים, העדפה של הילד להיות עם עצמו לעיתים עד כדי רתיעה משהות עם אחרים, העדר סקרנות כלפי אנשים).
האבחנה נקבעת בדרך כלל על ידי צוות רב מקצועי הכולל רופא התפתחותי, פסיכיאטר ילדים, פסיכולוג, קלינאי תקשורת, מרפאה בעיסוק. הטיפול (לאחר האבחון) מתבצע בעיקר במסגרות של מכונים להתפתחות הילד ובגני ילדים בחינוך המיוחד.
תסמונת אספרגר (Asperger Disorder) משתייכת לרצף האוטיזם. היא מאופיינת בליקוי בתפקוד החברתי ובתחומי עניין מוגבלים (סימן ההיכר בולט של תסמונת אספרגר, הוא שטחי עניין מיוחדים ויוצאי דופן, לרוב בעלי תוכן אינטלקטואלי). לצד זה קיימת אינטליגנציה תקינה, ולעתים קרובות אף גבוהה מן הממוצע, וזיכרון טוב לפרטים.
ילדים בעלי תסמונת אספרגר (אוטיסטים בעלי תפקוד גבוה) מפתחים יכולת לשונית תקינה (הם בעלי אוצר מילים רחב, יכולת דקדוקית תקינה, כישורי תחביר תקינים), אולם הם מתקשים בשימוש החברתי של השפה (מפגינים קשיים בתחום הפרגמטיקה וקשיים באינטראקציה חברתית). נפוצים סרבול מוטורי קל ותנועות גוף מגושמות.
לרב ילדים בעלי תסמונת זו משולבים במסגרות חינוכיות רגילות, ומקבלים סיוע של סייעת או מדריכה צמודה.
גן משולב בוא מסגרת חינוכית ייחודית, הקיימת במספר מקומות בארץ. מדובר בגן רגיל שבו כ-2/3 מהתלמידים הנם תלמידים רגילים, ושליש מהתלמידים הם בעלי צרכים מיוחדים. לרב מדובר בבעלי מגבלות קלות, כגון מעוכבי התפתחות או שפה. מספר התלמידים מוגבל עד 24 ילדים, ועובדות בו שתי גננות העבודות כצוות: גננת מנהלת הגן וגננת לחינוך מיוחד, כאשר לכל אחת הכישורים והמיומנויות המיוחדות לה. בנוסף, מבקרים בגן בעלי מקצוע פארא-רפואיים (קלינאית תקשורת, פיזיותרפיסטית, מרפאה בעיסוק ועוד).