בגיל שנתיים וחודשיים על הילד לתקשר באופן מילולי, באמצעות מילים בודדות וגם בצרופים של 2 מילים או 3 מילים. במידה ואין זה כך, כדאי לפנות לקלינאית תקשורת לצורך אבחון והערכה, ולקבלת הדרכה ראשונית.
כדאי גם לערוך בדיקת שמיעה, על מנת לשלול ירידת שמיעה שעשויה לגרום לאיחור ברכישת השפה. בינתיים, כדאי לדבר הרבה עם הילד ולחשוף אותו לשפה, לחזור באופן ברור על מילים פשוטות מעולמו (דובי, כדור, מים), לנצל זמן משותף של משחק לתקשורת ולשפה. כאשר הילד מפגין עניין בחפץ כלשהו, כדאי להצטרף אליו במתן שם לאותו חפץ ("כן, הנה בננה!") תוך הפגנת התלהבות, ולחזור על המילה הרלוונטית מספר פעמים, תוך הכנסתה למשפט קצר ופשוט, רלוונטי להקשר ("רוצה לאכול את הבננה? לקלף את הבננה? איזו בננה טעימה!!").
כדאי גם לערוך בדיקת שמיעה, על מנת לשלול ירידת שמיעה שעשויה לגרום לאיחור ברכישת השפה. בינתיים, כדאי לדבר הרבה עם הילד ולחשוף אותו לשפה, לחזור באופן ברור על מילים פשוטות מעולמו (דובי, כדור, מים), לנצל זמן משותף של משחק לתקשורת ולשפה. כאשר הילד מפגין עניין בחפץ כלשהו, כדאי להצטרף אליו במתן שם לאותו חפץ ("כן, הנה בננה!") תוך הפגנת התלהבות, ולחזור על המילה הרלוונטית מספר פעמים, תוך הכנסתה למשפט קצר ופשוט, רלוונטי להקשר ("רוצה לאכול את הבננה? לקלף את הבננה? איזו בננה טעימה!!").
מונח זה מוכר גם כ"קושי בשיום", והוא מתאר קושי למצוא מילה מוכרת ב"מילון הפנימי" שלנו. הילד יודע מהי המילה שברצונו להגיד, אך ברגע מסוים הוא אינו מצליח "להעלות" את המילה ולומר אותה (למרות שברגע אחר ובהקשר אחר יכול להצליח לומר אותה). במקום המילה יאמר: "נו, זה הדבר הזה ש.." (מילים כלליות), "אני לא זוכר", "אני לא יודע", "שכחתי"...
טיפול שפה יעזור להתגבר על קושי זה, ויקנה לילד כלים להתמודדות עם הבעיה.
טיפול שפה יעזור להתגבר על קושי זה, ויקנה לילד כלים להתמודדות עם הבעיה.
במחקרים נמצא כי אצל 40-60% מן הילדים לקויי הלמידה קיימים גם קשיי שפה. גישה אחת טוענת כי לקות שפה ולקות למידה הן אותה בעיה, שביטוייה שונים בגילאים השונים: בקרב ילדים צעירים (לפני גיל ביה"ס) הבעיה מתוארת כלקות שפתית. בקרב ילדים בוגרים יותר (בגיל ביה"ס) הבעיה מתוארת כלקות למידה (דהיינו, כוללת גם קשיים ברכישת קריאה וכתיבה).
לפי גישה אחרת, לקות למידה היא מושג כללי, הכולל בתוכו מספר תתי-קבוצות, אחת מהן היא לקות שפתית. בכל מקרה, גם כאשר יש ליקוי שפתי וגם כאשר יש ליקוי למידה, טיפול של קלינאית תקשורת מתאים. אצל ליקויי למידה לעתים יש צורך בטיפול נוסף בתחום ההוראה המתקנת.
לפי גישה אחרת, לקות למידה היא מושג כללי, הכולל בתוכו מספר תתי-קבוצות, אחת מהן היא לקות שפתית. בכל מקרה, גם כאשר יש ליקוי שפתי וגם כאשר יש ליקוי למידה, טיפול של קלינאית תקשורת מתאים. אצל ליקויי למידה לעתים יש צורך בטיפול נוסף בתחום ההוראה המתקנת.
כדאי להרגיל את הילד לספר ולשתף יותר, הדבר חשוב הן מבחינה שפתית והן מבחינה רגשית. הדרך הטובה היא באמצעות מתן "מודל" ודוגמא אישית. ספר אתה ראשון לילדה איך היה היום שלך, במעיין סיפור קצר, המורכב ממספר משפטים קצרים ("היום הלכתי למשרד בבוקר, והיה לי יום מאד עמוס. אח"כ הלכתי לסופר וקניתי לנו דברים טעימים לארוחת הערב, ואז הגעתי לאסוף אותך מהגן"). בסוף הסיפור שאל "ואת? מה את עשית היום?", הילדה תתחיל להבין כי מצופה ממנה לענות ביותר מאשר מילה אחת, ותשתדל להרחיב.
אפשר להנהיג "טקס" קטן לפני השינה, בו כל אחד מספר על דבר שהיה לו נעים ונחמד במשך היום, ועל דבר שהיה פחות נעים. שוב, התחל אתה בסיפור אישי מעולמך, ואז "העבר את השרביט" לילדה.
אפשר להנהיג "טקס" קטן לפני השינה, בו כל אחד מספר על דבר שהיה לו נעים ונחמד במשך היום, ועל דבר שהיה פחות נעים. שוב, התחל אתה בסיפור אישי מעולמך, ואז "העבר את השרביט" לילדה.
מודעות או ערנות פונולוגית זו היכולת להתייחס באופן מודע לצלילי השפה, ולהגאים המרכיבים כל מילה. למשל, הידיעה שהמילה "שולחן" מתחילה בצליל ש, מסתיימת בצליל ן, בעלת 2 הברות, מתחרזת עם "פותחן", באמצע המילה יש את הצליל ל, ועוד. מודעות פונולוגית טובה בגיל גן חובה נמצאה במחקרים כמנבאת רכישה טובה של הקריאה בגיל בי"ס. לכן עבודה בתחום זה נעשית כיום במסגרת תכנית הלימודים בגני החובה.
קיימים מספר קשיים שפתיים אופייניים בגיל הגן, אשר עשויים להצביע על אפשרות של לקוי למידה בגיל ביה"ס, ביניהם: קשיים במודעות פונולוגית, קשיי שליפת מילים, קושי לזכור ולבצע רצף הוראות, קושי להבין סיפורים, קושי ברכישת מילים חדשות, נטייה להשתמש במשפטים קצרים ופשוטים בעלי שגיאות דקדוקיות, קושי במתן הוראות או הסברים.
גן שפתי הינה מסגרת חינוכית המיועדת לילדים בעלי קשיים ברכישת השפה. בגן שפתי מתבצעת עבודה אינטנסיבית ומערכתית לקידום מיומנויות השפה, הן ע"י צוות הגן (גננות, סייעות), והן ע"י גורמים מטפלים חיצוניים (קלינאי תקשורת, מרפאה בעיסוק, פסיכולוגית, מטפל רגשי). כל הטיפולים מתבצעים במסגרת הגן, באופן פרטני וקבוצתי. מספר הילדים הקטן יותר מאשר בגנים אחרים (בין 8-12 ילדים בד"כ) מאפשר מתן יחס אישי ותשומת לב מיוחדת וממוקדת.
הפניה למסגרת זו הינה באחריות משרד החינוך (כרוכה בהחלטה של ועדת השמה של מערכת החינוך). בכל מקרה, כדאי לבקר בגנים שפתיים באזור המגורים ולהתרשם.
הפניה למסגרת זו הינה באחריות משרד החינוך (כרוכה בהחלטה של ועדת השמה של מערכת החינוך). בכל מקרה, כדאי לבקר בגנים שפתיים באזור המגורים ולהתרשם.
דיספרקסיה ורבלית התפתחותית (Developmental verbal dyspraxia) היא הפרעת שפה המתבטאת בדיבור לא-ברור ושיבושי היגוי מרובים ולא-עקביים. באופן רגיל, כאשר רוצים לומר מילה, המוח שולח פקודות לשרירי אברי ההיגוי (לשון, לחיים, שפתיים, חך), ומפעיל אותם לפי "תכנית" מסוימת, המתאימה למילה. במצב של דיספרקסיה, התכנון המוחי של תנועות אברי ההיגוי (למטרות דיבור) הנו לקוי (דיס = קושי, פרקסיס = תכנון). במקרה כזה יש חשיבות רבה להתערבות מוקדמת ואינטנסיבית ככל האפשר של קלינאית תקשורת.
תהליך רכישת השפה הוא הדרגתי, וכרוך בהבשלה. במהלך שנת החיים השנייה (לקראת גיל שנתיים וחצי) אמורים להופיע משפטים קצרים ופשוטים בני 3 מילים. כדאי לסייע לילד על-ידי חזרה על מה שהוא אומר (חיקוי) תוך הרחבה. למשל, אם הילד אומר "אוטו אבא", אמרי: "נכון, הנה האוטו הגדול של אבא", "האוטו נוסע מהר!", "אבא נוסע באוטו", וכד'. כדאי להדגיש את הפועל (פעולה) במשפט, שכן חלק זה קשה ומורכב יותר לרכישה. הדבר יעודד את הילד לחבר משפטים בני 3-4 מילים.
באופן כללי, מומלץ להורים לדבר עם ילדם בשפה בה הם שולטים היטב. אם לילד אין בעיות התפתחותיות, אין כל סיבה למנוע ממנו להיחשף לשתי שפות. הילד ירכוש את שתי השפות באופן נורמלי וטבעי, ורק "ירוויח" .
אצל ילדים דו-לשוניים נמצאו יכולת חשיבה לשונית טובה, יכולת טובה ללמוד דקדוק של שפה נוספת, יכולת אינטלקטואלית טובה עקב ביצוע המעברים המהירים משפה לשפה.
קיים גם יתרון רגשי-חברתי לעובדה שההורים מדברים בשפה בה הם חשים בנוח. יתר על כן, השפה הנוספת מאפשרת בדרך כלל שמירה על קשר גם עם קרובי משפחה שאינם דוברי עברית (למשל, סבים שחיים בחו"ל, ומבקרים לעתים רחוקות).
לעומת זאת, כאשר קיים קושי שפתי, השפה השנייה תקשה עוד יותר על רכישת השפה והתפתחותה, כך שרכישת שתי השפות עלולה להתעכב.
אצל ילדים דו-לשוניים נמצאו יכולת חשיבה לשונית טובה, יכולת טובה ללמוד דקדוק של שפה נוספת, יכולת אינטלקטואלית טובה עקב ביצוע המעברים המהירים משפה לשפה.
קיים גם יתרון רגשי-חברתי לעובדה שההורים מדברים בשפה בה הם חשים בנוח. יתר על כן, השפה הנוספת מאפשרת בדרך כלל שמירה על קשר גם עם קרובי משפחה שאינם דוברי עברית (למשל, סבים שחיים בחו"ל, ומבקרים לעתים רחוקות).
לעומת זאת, כאשר קיים קושי שפתי, השפה השנייה תקשה עוד יותר על רכישת השפה והתפתחותה, כך שרכישת שתי השפות עלולה להתעכב.
