לכל אחד מצלילי השפה יש גיל רכישה נורמטיבי, בו הצליל אמור להיות מופק בצורה מדויקת. ההגה ר' נרכש אצל מרבית הילדים עד גיל 5. עד אז, אין מקום לטיפול, היות וייתכן שעם ההבשלה השפתית ההגה יירכש באופן עצמאי. במידה וההגה לא יירכש, יהיה מקום להתערבות טיפולית ישירה (טיפול היגוי אצל קלינאית תקשורת). בינתיים, יש לדבר עם הילדה באופן נכון ומדוייק, ולא להעיר לה כלל על אופן ההיגוי.
יכולת הדיבור היא יכולת התפתחותית, וככזו היא הולכת ומבשילה עם העלייה בגיל. מרבית שיבושי ההיגוי הם נורמטיביים בגיל הרך. עם זאת, יש להתחשב ביחס בין ה"כמות" וה"איכות" של השיבושים. אם יש כמות גדולה של שיבושים, ומובנות הדיבור של הילד נמוכה, אפילו אם כל שיבוש הוא נורמטיבי ומקובל בגיל זה, כדאי להתחיל בטיפול. המחיר הרגשי והחברתי של השיבושים (בשל העובדה שהילד אינו מובן, וחווה תסכול כתוצאה מכך), עלול להיות יקר. כדאי להגיע לאבחון, ובמידת הצורך להתחיל בטיפול.
האותיות השורקות (ש', ס, ז', צ') הן מורכבות יחסית להיגוי, ולכן רכישתן מאוחרת. שיבוש של צלילים אלו נחשב נורמטיבי עד גיל 6 שנים לערך. עם זאת יש חשיבות לסוג השיבוש. למשל, ילד שהוגה ת' במקום ש' (אומר: "תמת" במקום "שמש") - יש לכך השפעה משמעותית על מובנות הדיבור, ויש מקום לטפל בגיל מוקדם יותר (אפילו סביב גיל 3 ש' יש מקום לנסות ולהגיע להפקה של הגה "שורק" אחר, גם אם ההיגוי שלו לא יהיה "נקי" ומושלם). אם השיבוש קל יותר, למשל כפי שאת מתארת – הלשון בין השיניים, אפשר לחכות לגיל 6 שנים.
דחיפת לשון (דחיקת לשון) היא נטייה של הלשון לנוע לקדמת הפה, עד כדי הישענות על השיניים הקדמיות, ודחיפתן קדימה והחוצה. הדבר עשוי להיגרם עקב קושי בנשימה דרך האף (המצריך פתיחה קבועה של הפה), חולשה של שרירי הפנים (ובעיקר הלשון והשפתיים), סיבות תורשתיות הקשורות במבנה פנים ועוד. גם מציצת אצבע או מוצץ לתקופה ממושכת עלולה לגרום לשינוי במבנה המשנן (מנשך פתוח) ולדחיפת לשון.
כאשר יש דחיפת לשון, במצב מנוחה הלשון נשענת על השיניים הקדמיות (או אף "מציצה" ביניהן החוצה), בזמן בליעה היא מבצעת תנועה קדימה במקום אחורה, ובזמן דיבור עשוי להיות שיבוש בהגיית הגאים מסוימים (ת, ד, נ, והאותיות השורקות - ש, ס, ז, צ).
בטיפול של קלינאי תקשורת יעבדו על תפקודי הלשון בכל אחד מן המצבים המוזכרים. במידה ויש צורך בטיפול אורתודונטי ליישור השיניים, יש לבצע לפני או במקביל טיפול של קלינאי תקשורת, וזאת על-מנת להשיג תוצאות טובות בטיפול האורתודונטי, ולשמור עליהן לאורך זמן.
כאשר יש דחיפת לשון, במצב מנוחה הלשון נשענת על השיניים הקדמיות (או אף "מציצה" ביניהן החוצה), בזמן בליעה היא מבצעת תנועה קדימה במקום אחורה, ובזמן דיבור עשוי להיות שיבוש בהגיית הגאים מסוימים (ת, ד, נ, והאותיות השורקות - ש, ס, ז, צ).
בטיפול של קלינאי תקשורת יעבדו על תפקודי הלשון בכל אחד מן המצבים המוזכרים. במידה ויש צורך בטיפול אורתודונטי ליישור השיניים, יש לבצע לפני או במקביל טיפול של קלינאי תקשורת, וזאת על-מנת להשיג תוצאות טובות בטיפול האורתודונטי, ולשמור עליהן לאורך זמן.
אצל כל בני אדם קיים גיד המחבר את החלק התחתון של הלשון לרצפת הפה. כאשר יש "לשון קשורה", הכוונה היא שמיקום הגיד קדמי מידי, כך שקיימת הגבלה בתנועת הלשון, ובמיוחד בהרמה של קצה הלשון ובהוצאת הלשון מחוץ לשיניים.
קיימת אפשרות לחתוך את הגיד, כאשר הגיל המומלץ לניתוח הוא מספר שבועות עד חודשים (תלוי בעיקר בגישה של רופא הילדים והרופא המנתח - שיכול להיות רופא פה ולסת, כירורג ילדים, או רופא אא"ג). אפשרות אחרת היא לחכות ולעקוב אחר התפתחות הלעיסה, האכילה והדיבור (ייתכן שאלו יתפתחו היטב למרות "הלשון הקשורה"). מעקב כזה יבוצע על-ידי קלינאי תקשורת.
קיימת אפשרות לחתוך את הגיד, כאשר הגיל המומלץ לניתוח הוא מספר שבועות עד חודשים (תלוי בעיקר בגישה של רופא הילדים והרופא המנתח - שיכול להיות רופא פה ולסת, כירורג ילדים, או רופא אא"ג). אפשרות אחרת היא לחכות ולעקוב אחר התפתחות הלעיסה, האכילה והדיבור (ייתכן שאלו יתפתחו היטב למרות "הלשון הקשורה"). מעקב כזה יבוצע על-ידי קלינאי תקשורת.
ילדים רבים (כ-5%) עוברים שלב התפתחותי של חוסר שטף בדיבורם, סביב גיל 3 שנים. אצל מרביתם (כ-80%) אין מדובר בגמגום, אלא בתופעה התפתחותית נורמלית שתיעלם מעצמה תוך תקופה קצרה יחסית (מספר חודשים), גם ללא טיפול.
לעומת זאת, אצל כ-1% מכלל הילדים (לרב בגיל קדם-בי"ס) מופיע גמגום ממקור אורגני (ולא התפתחותי), אשר עשוי להתמיד ולהישאר גם בגיל מאוחר. גם במקרים של גמגום עשויה לחול בשלב מאוחר יותר "החלמה ספונטנית", והגמגום יחלוף.
בגיל הרך קשה לדעת בביטחון מלא האם מדובר בחוסר שטף התפתחותי או בגמגום. בכל מקרה, כדאי לעבור איבחון אצל קלינאי תקשורת, ולהחליט האם יש צורך בטיפול .
לעומת זאת, אצל כ-1% מכלל הילדים (לרב בגיל קדם-בי"ס) מופיע גמגום ממקור אורגני (ולא התפתחותי), אשר עשוי להתמיד ולהישאר גם בגיל מאוחר. גם במקרים של גמגום עשויה לחול בשלב מאוחר יותר "החלמה ספונטנית", והגמגום יחלוף.
בגיל הרך קשה לדעת בביטחון מלא האם מדובר בחוסר שטף התפתחותי או בגמגום. בכל מקרה, כדאי לעבור איבחון אצל קלינאי תקשורת, ולהחליט האם יש צורך בטיפול .
כפי הנראה מדובר בחוסר שטף התפתחותי, המאפיין גיל זה. הגמגום עלול להישאר למשך מספר חודשים, ונקווה שיחלוף כלעומת שבא. לרב הילד אינו מוטרד מהתופעה ואינו מודע לקושי. אנו המבוגרים המאזינים יכולים לעזור על-ידי יצירת אוירה מקבלת ונעימה בזמן השיחה, ללא "לחץ" ומתח, להמתין בסבלנות וליצור תנאים של הקשבה לילד, כדי לתת לו שהות ומרווח להתארגנות.
לגמגום אכן יש פן תורשתי. בכל מקרה, כדאי להתייעץ עם קלינאי תקשורת כדי לקבל הדרכה מעשית לגבי התקשורת עם הילד ויצירת מצבים "תומכי שטף".
לגמגום אכן יש פן תורשתי. בכל מקרה, כדאי להתייעץ עם קלינאי תקשורת כדי לקבל הדרכה מעשית לגבי התקשורת עם הילד ויצירת מצבים "תומכי שטף".
במהלך השנים נערכו ניסיונות רבים למצוא טיפול תרופתי לגמגום. ניסיונות אלו לא העלו תוצאות חד-משמעיות, ונכון להיום, לא קיימת תרופה מאושרת אשר נמצאת בשימוש מסודר ומקובל לטיפול בגמגום.
יבלות או קשריות (nodules) ע"ג מיתרי הקול הן ממצא שפיר, הנוצר לרב עקב מאמץ קולי רב, או שימוש לא-נכון או מוגזם בקול. לפיכך, מצב זה שכיח אצל העוסקים בדיבור באופן אינטנסיבי (מורות, גננות, מרצים, שחקנים). בזמן הפקת קול על מיתרי הקול לנוע באופן סימטרי, להיפתח ולהיסגר במהירות. היבלות הקטנות מונעות מן המיתרים לנוע היטב, ומונעות את סגירתם המלאה. מכאן נגרם שינוי באיכות הקול – קול "עבה" יותר, גס ומחוספס, וצרוד.
בטיפול קול תלמדי להשתמש נכון במיתרי הקול, כך שהמאמץ הקולי יפחת והמיתרים יחלימו (היבלות ייספגו וייעלמו). הטיפול כולל עבודה על נשימה נכונה המתאימה לדיבור, על חיזוק וריפוי המיתרים עצמם, ועל תהודה.
בטיפול קול תלמדי להשתמש נכון במיתרי הקול, כך שהמאמץ הקולי יפחת והמיתרים יחלימו (היבלות ייספגו וייעלמו). הטיפול כולל עבודה על נשימה נכונה המתאימה לדיבור, על חיזוק וריפוי המיתרים עצמם, ועל תהודה.
בניגוד ליבלות על מיתרי הקול, פוליפ אינו נוצר משימוש לא-נכון או מוגזם בקול. במקרים רבים מדובר בכלי דם ש"גדל" מתחת לרירית של מיתר הקול. במקרה זה טיפול קול של קלינאי תקשורת לא יעזור, כי למרות שינוי הרגלי הדיבור, הפוליפ יישאר במקומו ויפריע לתנועת מיתרי הקול וסגירתם. ההמלצה המקובלת היא אכן הסרת הפוליפ בניתוח.
קול צרוד וכחכוח בגרון, עשויים להצביע על מחלת אף אוזן גרון (למשל מחלה בדרכי הנשימה העליונות, אסטמה). צרידות אצל ילדים יכולה לנבוע ממספר סיבות. ילדים לקויי שמיעה מגבירים את קולם, והמאמץ הקולי עשוי לגרום לצרידות. ייתכנו ממצאים ממשיים על מיתרי הקול (פוליפים, יבלות, דימומים), או נזלת כרונית המגיעה למיתרים ומפריעה לתנועתם. הכחכוח עצמו הוא פעולה אוטומטית, שנועדה לפנות גורם מפריע ממיתרי הקול (שאריות מזון או שתייה, אבק, ליחה). לפעמים יש כחכוחים המתרחשים באופן קבוע וללא סיבה אובייקטיבית, כמעיין הרגל או "טיק".
לכן, במקרים של כחכוח המלווה בצרידות ונמשך אצל ילדים למעלה מחודש, יש לגשת לרופא א.א.ג ולבדוק מה מקור הבעיה. ניתן להקל על המצב באמצעות ייבוש הנזלת, שימוש במכשיר אדים בחדרו של הילד, טיפטוף של שמן אקליפטוס למכשיר המפיץ ריח בחלל החדר, לדאוג לאוורור הבית בכלל והחדר של הילד בפרט.
לכן, במקרים של כחכוח המלווה בצרידות ונמשך אצל ילדים למעלה מחודש, יש לגשת לרופא א.א.ג ולבדוק מה מקור הבעיה. ניתן להקל על המצב באמצעות ייבוש הנזלת, שימוש במכשיר אדים בחדרו של הילד, טיפטוף של שמן אקליפטוס למכשיר המפיץ ריח בחלל החדר, לדאוג לאוורור הבית בכלל והחדר של הילד בפרט.
