מרכיבי השפה

לשפה מספר מרכיבים הקשורים ומשולבים זה בזה. אבני הבניין היסודיות של השפה הן המילים. אוצר המילים (סמנטיקה, לקסיקון) כולל שמות-עצם (שולחן, כיסא, שמלה, כלב, דובי, אור), פעלים (אוכל, ישנה, הולכים, לבשנו), תארים (גדול-קטן, יבש-רטוב, צבעים), ומיליות (מילות יחס, כינויי גוף, ועוד). אנו מצפים להופעת מילים ראשונות אצל הפעוט סביב גיל שנה. במהלך שנת החיים השנייה (עד גיל שנתיים) חלה הרחבה משמעותית של אוצר המילים. סביב גיל שנתיים אנו מצפים כי הילד יתחיל לצרף צירופי מילים פשוטים (אין אור, עוד אוטו, אבא אוכל). ובהמשך יתחילו להישמע משפטים, המשתנים באורכם ובמורכבותם. מקצרים ופשוטים (הילד לובש חולצה), עד ארוכים ומורכבים (הילד החמוד שלומד בכיתה שלי לובש חולצה אדומה חדשה שאמא שלו קנתה לו בקניון). זו בעצם התפתחות של מערכת התחביר (סינטקס), האחראית על סדר המילים וארגונן במשפטים. מרכיב שפתי חשוב הוא מערכת הדקדוק, הכוללת את הצורנים של השפה (מורפולוגיה). מערכת זו מתייחסת למבנה המילה, לתוספות ולשינויים הדרושים לשינוי משמעותה. במורפולוגיה נכללים כללי דקדוק, כמו הטיית מילים לפי מספר (יחיד/רבים), מין (זכר/נקבה), גוף, וזמן. גם הבניינים הדקדוקיים נכללים במערכת זו. על כן, הילד לומד להטות פעלים מבחינת זמנים (הלכתי, הולך, אלך), גופים (דיברתי, דיברת, דיבר), וגם להשתמש בפועל מסויים בבניינים שונים (אכל, האכיל, נאכל). מערכת הדקדוק כוללת גם ידע על גזירת שמות עצם (שולחן – שולחנות, הולך – הליכה), ועל הוספת מוספיות למילים על מנת לשנות את משמעותן (פח+ון=פחון, פח+ית=פחית). המערכת המורפולוגית הינה מורכבת ועשירה, והיא נרכשת במלואה במהלך שנות בי"ס. תחום שפתי נוסף מתייחס לצלילי השפה (פונולוגיה), וכולל את המודעות לקיומם, ואת היכולת לערוך שינויים ומניפולציות על צלילי המילים ("קפד ראשו"). מודעות (או ערנות) פונולוגית היא היכולת להתייחס באופן מודע להגיים המרכיבים את המילה. למשל, הידיעה שהמילה "תפוח" מתחילה בצליל ת', ומסתיימת בצליל ח'. היא בעלת 3 הברות ממש כמו המילה "נמלה", מתחרזת עם "לוח", ועוד. יכולת זו מתחילה להופיע כבר בגיל הרך – לפני גיל שלוש שנים ילדים נהנים מחריזה. והיא הולכת ומתפתחת לאורך השנים, ואפילו בגילאי בית הספר היסודי.

תחום שפתי חשוב ומשמעותי נוסף הוא תקשורת (פרגמטיקה). הילד רוכש את כל מרכיבי השפה שהזכרנו על מנת להשתמש בהם בסיטואציה תקשורתית, ולתקשר עם בני גילו ועם המבוגרים הקרובים לו. לפיכך, עליו להיות בעל כישורי שיח כגון: יכולת לשמור על קשר עין עם בן שיחו, לשמור על תורות בשיחה, לקחת בחשבון את ידע המאזין, להיות בעל יוזמה תקשורתית.
אצל ילדים לקויי שפה או בעלי איחור ברכישת השפה, ניתן לזהות קשיים באחד או יותר מן התחומים המוזכרים. יתכן קושי בודד בתחום מסוים (למשל, קושי בשליפת מילים), או קשיים בכמה תחומים בו-זמנית (למשל, אוצר מילים מצומצם לצד קושי ביכולת בניית משפטים).


tip-dark בשפתם של ילדים סביב גיל 4 שנים, שכיחים שיבושים  דקדוקיים (מורפולוגיים), כדוגמת: המגדל נפרק לי, אני מגידה לו,  אני מחזיק בידיתים (=ידיות), אני אוכל ביצות, יש פה הרבה אישות (=נשים).

אם ילדכם משבש מילים באופן דומה, אין כל סיבה לדאגה. נהפוך הוא – הדבר מעיד על יצירתיות וגמישות שפתית. השיבושים ייעלמו עם הבשלת המערכת השפתית. 


מלאו פרטיכם ואצור עמכם קשר בהקדם