תחום ההיגוי מתייחס ליכולת להגות (להפיק) בצורה מדויקת את ההגיים (הצלילים) של השפה. על מנת להגות נכונה את ההגיים, יש צורך בשלמות מבנית של אברי ההיגוי (לשון, לחיים, שפתיים, חך), ובתפקוד מוטורי (תנועתי) תקין של השרירים. נדרשת גם יכולת תחושתית (סנסורית) תקינה, ויכולת טובה להבחין ולתפוש את הצלילים הרלוונטיים. ליקוי בהיגוי מביא לירידה במובנות הדיבור ולקושי של המאזין להבין את הנאמר.
צלילי הדיבור נרכשים בסדר היררכי מסוים, ולכל הגה ישנו גיל רכישה נורמטיבי. גיל זה הינו הגיל בו מרבית הילדים אמורים להפיק את ההגה בצורה נכונה, ולא משובשת. ההגה מ' למשל נחשב קל וראשוני לעומת ההגה ר', המורכב וקשה יותר להיגוי בעברית, ומכאן – גיל הרכישה שלו מאוחר יותר. ילדים רבים משבשים הגאים (צלילים) מסוימים בדיבורם. במקרים כאלו, באבחון ניתן להתרשם אילו מבין הצלילים משובשים, האם השיבוש מתאים או לא מתאים לגיל הילד, האם השיבוש הוא עקבי (קבוע) או לא-עקבי, ועוד. ההתערבות הטיפולית תיקבע תוך התחשבות במשתנים אלו. למשל, הצלילים ל', ר' נחשבים קשים להפקה, וילדים רבים משבשים אותם. בגיל צעיר השיבוש פחות מפריע לילד ולסביבה הקרובה לו, אולם עם העלייה בגיל, מצופה מן הילד להפיק את המילים בדייקנות, ולכן יש לטפל בשיבושי ההיגוי.
ההגה המשובש ביותר בעברית (וגם בשפות אחרות) הוא ס', אשר הפקתו דורשת דיוק ועדינות, כיוונון מדוייק את תנועת הלשון וזרימת האויר בפה. פעמים אחרות, קיים מצב של שיבושים מרובים, של מספר הגאים. למשל, הילד משמיט את ההברה הראשונה במילה בת 2 הברות (אומר דור במקום כדור, רה במקום פרה). וזאת לא קשר להגה המסוים בהברה המושמטת. במקרה אחר, ילד משמיט הגה בסוף הברה (במקום ארנב אומר אנה, במקום תלמיד אומר תמי). שיבושים אלו קרויים תהליכים פונולוגיים או תהליכים פרוזודיים. אף הם שכיחים כחלק מהתפתחות השפה. מרביתם של תהליכים אלו אמורים להעלם עד גיל 4 שנים.
קיומם של שיבושים רבים, עקביים ולא-עקביים, ופגיעה ניכרת במובנות הדיבור עשויה להעיד על לקות שפתית הקרויה אפרקסיה או דיספרקסיה. טיפול היגוי - החלק הראשון בטיפול הוא איבחון, בו נזהה מהם הצלילים החסרים, האם הם מושמטים (הילד אומר אלב במקום כלב), או מוחלפים בצליל אחר (ללב במקום כלב).
מהי תדירות השיבוש - בכל המילים או רק בחלקן. באילו מצבים הצליל משובש – לפעמים הצליל מושמט בתחילת המילה בלבד, אך נהגה היטב בסוף המילה (הילד אומר אגל במקום רגל, אך הוגה היטב את הצליל ר' במילה ספר). עד כמה השיבושים פוגעים במובנות הדיבור? ומה מצבו של הילד ביחס לנורמה של בני גילו. כל המשתנים הללו חשובים לקביעת מטרות הטיפול, ולהחלטה בדבר הגיל המתאים להתחלת הטיפול, תדירות הטיפול, ואופיו (פרטני, קבוצתי, הדרכה להורים).
העבודה על הקניית הצלילים החסרים או המשובשים היא היררכית והדרגתית. פעמים רבות יש להתחיל וללמד את הילד להגות את הצליל באופן מבודד (שששש). לאחר שמצליח להגות את הצליל החסר, נצמיד לו תנועה, וכך תיווצר הברה (שה, שו, אש, אוש). רק בהמשך נשלב את הצליל החסר במילים, כאשר קיימת חשיבות למיקום הצליל במילה (שבת, אשכולית, ברוש). בשלב הבא, נבקש מן הילד לומר צמדי מילים (שבת שלום, שקט בבקשה) ומשפטים. בחלק האחרון של הטיפול יתבקש הילד לשמור על ההיגוי התקין שלמד גם בדיבורו השוטף, הספונטאני. הטיפול מבוסס הן על תירגול בקליניקה, והן על תירגול בבית, תוך כדי משחק או שיחה עם ההורים.
