דו לשוניות

המונח דו לשוניות (Bilingualism) מתייחס ליכולת להשתמש (להבין ולדבר) בשתי שפות, כאשר שתיהן נרכשות באופן טבעי ובו זמני.

דו לשוניות יכולה להתקיים בתוך המשפחה, כאשר שני ההורים הם ממוצא שונה ומדברים בשתי שפות שונות. במצב כזה, הילד חשוף מלידתו לשתי שפות והוא רוכש אותן במקביל (אבא מדבר עם הילד בעברית, ואמא מדברת בצרפתית). מצב אחר של דו לשוניות הוא בבית לעומת מחוץ לבית. למשל, כתוצאה מהגירה בגיל צעיר והימצאות בסביבה הדוברת שפה שונה מן השפה בה מדברים בבית (למשל משפחה ישראלית דוברת עברית שהיגרה.

קיימים מספר גורמים המשפיעים על היווצרות דו לשוניות מוצלחת. גורם מרכזי הוא הגורם התקשורתי, או במילים אחרות – קיום צורך אמיתי בתקשורת (הדבר בולט בעיקר בגיל הרך). ילד בן שנתיים דובר עברית, ש"צונח" לגן בו כולם מדברים אנגלית, יהיה חייב להשתלט על השפה החדשה במהירות, אחרת לא יוכל להעביר את צרכיו התקשורתיים. גורם חשוב נוסף הוא מוטיבציה אישית – עד כמה חשוב לילד להשתלב בסביבה החדשה, דוברת השפה השנייה.

עידוד נמרץ מצד הסביבה הקרובה לילד יסייע לו ברכישת שתי שפות, וכך גם העובדה שיש לו עם מי לתקשר בשתי השפות, ושבשתיהן מקשיבים לו ונענים ליוזמות התקשורתיות שלו. חשוב כמובן כי הילד יקבל חשיפה שפתית ולשונית עשירה ומגוונת בשתי השפות. גורם אחרון התורם ליצירת דו לשוניות מוצלחת הוא העובדה שבשנים האחרונות, דו לשוניות נחשבת ליתרון ומקנה מעמד חברתי מועדף (למשל, הקבצת "דוברי אנגלית" היוקרתית בחטיבת הביניים ובתיכון).

במשך השנים הייתה דעה נפוצה לפיה ילדים דו לשוניים מתעכבים ברכישת השפה שלהם. אולם המחקר הענף בתחום שלל את המיתוס הזה, ומחקרים שונים לא גילו האטה משמעותית או פגיעה בשפתם ובדיבורם של ילדים דו לשוניים. עשוי אמנם להיות איחור קל ברכישת השפות, אולם מקובל כיום כי אין נזק של ממש בדו לשוניות.

ואף להיפך: לדו לשוניות בגיל הרך (0-3) קיימים יתרונות רבים. היתרון המשמעותי ביותר בעיני נעוץ בכך שחשיפה לשתי מערכות לשוניות נפרדות תורמת להתפתחות הקוגניטיבית (החשיבתית) של הילד ומעשירה את עולמו. ילד דו לשוני לומד מוקדם מאד כי לכל חפץ יש שתי מילים (ואף יותר) שונות. אפשר לומר "שולחן" ואפשר לומר "table". כך מתפתחת המודעות שלו לעובדה שניתן לבטא רעיון דומה בכמה אופנים שונים. בנוסף לגמישות מחשבתית זו, לדו לשוניים קל יותר ללמוד את חוקי הדקדוק של שפה נוספת, וגם את ההיגוי השונה של צלילי שתי השפות. דו לשוניות משפרת את המודעות לתקשורת ואת היכולת להבין את הזולת, מה הוא חושב או מרגיש (לאו דווקא באמצעים מילוליים). ילדים דו לשוניים צעירים מאד מצליחים להבין ללא בעיה עם מי לדבר, ובאיזו שפה, לפי ההקשר. הם עורכים מעברים מהירים ו"חלקים" ביותר משפה אחת לשנייה (code switching), דבר המפתח את יכולתם האינטלקטואלית. דו לשוניות תאפשר לילד שהיגר למדינה חדשה לשמור על קשרים הדוקים עם קרובי משפחה (סבים וסבתות), שלא היגרו, או שהיגרו אך לא למדו את השפה השנייה.

מן הבחינה התקשורתית, ההמלצה המקובלת היא כי הורים ידברו עם ילדם בשפה בה הם שולטים היטב, ובה הם חשים בנוח. כדאי כי כל הורה ידבר עם הילד בשפה "שלו", בה דיבורו טבעי וקולח. לעומת זאת, מצב בו הורה דובר עברית מחליט לדבר עם ילדו באנגלית (למשל), הינו פחות מומלץ. התקשורת בין הילד להורה המשוחח בשפה שאינה שפת אם, אינה טבעית, משוחררת וספונטאנית. התקשורת הופכת להיות מלאכותית, מאומצת ומאולצת. במקרה כזה, החסרונות עולים על היתרונות…