גמגום

באופן אידאלי, על הדיבור להיות שוטף, קולח וזורם, ללא "התקעויות". כאשר מאפיינים אלו חסרים, ניתן לומר שקיימת הפרעה בשטף הדיבור, או גמגום. כ-1% מן המבוגרים סובלים מגמגום, וההפרעה נפוצה יותר אצל גברים מאשר נשים. קיים מרכיב גנטי בנטייה לגמגום.

הגמגום יכול להיות ברמות חומרה שונות, מקלה ועד חמורה. גם הביטוי לגמגום שונה מאדם אחד לשני, למשל: חזרה על מילים, או על הברות, "לחיצות" בתחילת המילה או הארכות של הברות. בדרך כלל הגמגום משתנה, בהתאם לסיטואציה ולמאזין. כאשר מגמגם מדבר לבד, עם עצמו וללא מאזין – הוא יישמע שוטף. כאשר הוא מדבר עם אדם אחר, קרוב (בן משפחה) או זר (פקיד בבנק) – עלול להופיע גמגום, שיהיה שונה בין שתי הסיטואציות.  הגמגום הוא תנודתי באופיו, והופעתו אינה קבועה. כך גם מידת החומרה.

טיפול בגמגום הוא ארוך טווח ומצריך סבלנות. מטרתו לשפר את היכולת לדבר בצורה שוטפת. בטיפול עובדים על הדיבור עצמו ועל הקניית טכניקות המסייעות להגעה לדיבור שוטף וקולח. לצד זה חשוב לעבוד על החלק הרגשי, הכולל קבלה והתמודדות עם הגמגום ועם רגשות הכרוכים בהופעתו.  לרב יש להתייחס גם לחלק התפקודי, היום-יומי (האם הגמגום גורם להימנעות מפעולות מסויימות?). עם תום הטיפול, יש להמשיך ולתרגל את תכניו, ואת השימוש בטכניקות שנלמדו, על מנת שהאדם בעל הגמגום יוכל להשתמש בהן בעת הצורך.

גמגום עשוי להופיע באופן זמני אצל ילדים בגיל הרך (סביב גיל שנתיים וחצי או 3 שנים), כאבן דרך התפתחותית שאינה חריגה. מצב זה קרוי "חוסר שטף התפתחותי" והוא קיים אצל כ-5%  מן הילדים (ואף יותר). חוסר השטף עשוי להימשך מספר חודשים, והוא תנודתי ומשתנה באופיו ובחומרתו. במרבית המקרים (כ-805) חוסר השטף חולף ללא זכר.

במידה וחוסר השטף אינו חולף ובמשך מספר חודשים (כשלושה) אין שיפור בשטף הדיבור, כדאי לפנות לאבחון של קלינאי תקשורת. ניתן לקבל הדרכה מפורטת לגבי פעולות שכדאי לעשות בבית על מנת להקל על הילד. במידה ומתחילים במתן טיפול, פעמים רבות הדבר נעשה תוך כדי מעורבות גבוהה של ההורים והמשפחה (התערבות משפחתית), היות וקל יחסית לשנות את ההתנהגות של ההורה בזמן האינטראקציה עם הילד המגמגם, וכך, בעקיפין, לשפר את שטף הדיבור  של הילד.

הילד שלי התחיל לגמגם – מה לעשות??

ראשית, להשתדל לא להיבהל.... כפי שרשום לעיל, התופעה מאד שכיחה ונפוצה, ובמרבית המקרים חולפת מעצמה. בינתיים, כדאי להקפיד על כמה עקרונות תקשורתיים שיסייעו לילד. ראשית, להאט את קצב הדיבור שלנו. כתוצאה מכך, הילד יאט את קצב הדיבור שלו (באופן ממש בלתי מודע!), ודיבורו יהיה שוטף יותר. עקרון חשוב נוסף הוא הורדה של עוצמת הקול, וניסיון לדבר בקול מעט יותר חלש ורך. שוב, הילד יחקה את סגנון הדיבור ה"רגוע" הזה, והדבר יתרום לשטף הדיבור שלו. עקרון חשוב נוסף הוא הפחתה של ה"עומס" השפתי והורדה של הדרישה השפתית המוטלת על הילד. כאשר הילד "נתקע", כדאי לדבר אתו במשפטים קצרים ופשוטים יחסית, לשאול שאלות פשוטות, ולא לדרוש ממנו לספר ולהרחיב.

אני מכנה את השיטה הזו "שלושת ה-ש'" – שהות, שקט, שפה פשוטה. לצד הקפדה על העקרונות הללו, חשוב ליצור אוירה נעימה, סבלנית ולא לחוצה בזמן השיחה, לתת לילד זמן, להאזין לו בסבלנות. לא להעיר לילד על צורת הדיבור כלל, אלא להתייחס לתוכן של דבריו (מה הוא אומר) ולא לצורה (איך הוא אומר). כדאי גם להשתדל להימנע ממצבים בהם יש נטייה לגמגום רב (מצבי התרגשות, לחץ, מתח).



מלאו פרטיכם ואצור עמכם קשר בהקדם