דחיקת לשון

באופן קבוע מתקיים בפה שיווי משקל עדין בין שני "כוחות" – הלשון מבפנים, והשפתיים מבחוץ. השיניים, כמובן, נמצאות בין שניהם. הלשון אמורה להימצא בתוך הפה, ומאחורי השיניים. השפתיים אמורות להיות סגורות. מצב תקין זה הוא אחד התנאים לכך שהשיניים ייסגרו היטב. אולם, כאשר אין זה כך, ושיווי המשקל העדין בפה מופר, הדבר משפיע הן על השיניים והן על תפקודים נוספים הקשורים לפה.

אחד המצבים השכיחים בהם יחסי הכוחות בפה אינם תקינים קרוי "דחיפת לשון" או "דחיקת לשון" (Tongue Thrust). מונח מקצועי זה קשור קשר הדוק לתחום האורתודונטיה (יישור השיניים). הוא מתאר מצב בו קיים הרגל או נטייה למקם את הלשון בקדמת הפה, עד כדי כך שהיא נשענת על השיניים הקדמיות, או מונחת בין קשתות השיניים העליונות לתחתונות (וממש "מציצה" החוצה). כאשר הלשון מצויה במיקום קדמי מידי, היא דוחפת את השיניים לכיוון קדימה והחוצה, ואף מונעת מהן להיסגר (גם כאשר השיניים האחוריות סגורות, קיים מרווח בין הקדמיות העליונות לתחתונות, מצב הקרוי "מנשך פתוח"). 
 
הרגל זה, של דחיקת לשון, עשוי להיגרם עקב מספר גורמים. למשל, ילד אשר מתקשה לנשום דרך האף (אולי כי קיימים אדנואידים מוגדלים) נוטה להחזיק את פיו פתוח, וכך הלשון מתרגלת להיות במיקום קדמי מידי. הלשון נוטה להידחף קדימה גם אם קיימת חולשה של שרירי הפנים והפה, וגם במקרים של ליקויים ומומים מבניים בגולגולת ובפנים. סיבה שכיחה לדחיקת לשון היא מציצת אצבע או מוצץ לתקופה ממושכת (ובעיקר מעל גיל 4 שנים). הרגל זה עלול לגרום לשינוי במבנה ובסידור השיניים בפה, ולדחיפה של הלשון במרווח הנוצר בין השיניים.

דחיפת הלשון משפיעה על תפקודים רבים הקשורים לפה. ההפרעה הבולטת ביותר היא שיבוש בהגייה של הגאים (צלילים) מסוימים, ביניהם: ת, ד, נ, והאותיות השורקות –  ש, ס, ז, צ. שיבושי ההיגוי עשויים להפריע הן מבחינה אקוסטית (הצליל נשמע משובש), והן מבחינה ויזואלית (ההיגוי נראה לא תקין). הפרעה נוספת, אשר פחות בולטת לעין בלתי-מקצועית, חלה בזמן בליעה. כאשר הילד בולע (רוק, שתייה או מזון) הלשון מבצעת תנועה קדימה במקום אחורה, דבר המאפיין בליעה מוקדמת ולא-בשלה.

דחיקת הלשון נוטה, כאמור, לגרום לליקוי אסתטי במבנה השיניים (השיניים הקדמיות בולטות קדימה, ואינן נסגרות), המצריך טפול אורתודונטי (יישור שיניים). עם זאת, ההרגל של דחיקת לשון מקשה מאד על הטיפול ועל שמירת ההישגים שהושגו בו. גם אם השיניים ייושרו היטב והגיעו למקום הרצוי, הרי שעם סיום הטיפול, הלחץ שהלשון ממשיכה להפעיל עליהן, גורם להן לחזור למקומן הקודם… לכן, כיום ידוע כי לפני או במקביל לטיפול האורתודונטי, יש לבצע טיפול של קלינאי תקשורת. בטיפול זה מבצעים  תרגילים לחיזוק שרירי הפה, ומתרגלים את התנוחה הרצויה של הלשון במנוחה, ואת התנועה הנכונה בעת בליעה ודיבור. טיפול זה מתאים החל מגיל 6 שנים, וכמובן גם למבוגרים.